גבעה אחת
צריף עץ יחיד במרחבים, אכול שרב וגשם,
מילים:
נתן יונתן
לחן:
נחום היימן
צריף עץ יחיד במרחבים, אכול שרב וגשם,
הולך ומתפורר לאט ושב אל העפר.
פתאום תחוש איך יד-הזמן פניך מגששת,
שנים כבדות תניח על כתפך העייפה.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.
אז בעיניים עצומות תקשיב אל תוך חייך;
תלך בעצב העמוק בשביל הנחשים.
על הגבעה יורד הערפל, ומעליך
עטלפים מרחפים באופק המחשיך.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.
תוסיף לנדוד הכי רחוק מחסד-נעוריך,
אבל זוכר תמיד את השנים הראשונות.
את הגבעה הזאת אשריך, איש, אם אחריך
היא תישאר תמיד שטופת פרחים וזכרונות.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.
הולך ומתפורר לאט ושב אל העפר.
פתאום תחוש איך יד-הזמן פניך מגששת,
שנים כבדות תניח על כתפך העייפה.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.
אז בעיניים עצומות תקשיב אל תוך חייך;
תלך בעצב העמוק בשביל הנחשים.
על הגבעה יורד הערפל, ומעליך
עטלפים מרחפים באופק המחשיך.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.
תוסיף לנדוד הכי רחוק מחסד-נעוריך,
אבל זוכר תמיד את השנים הראשונות.
את הגבעה הזאת אשריך, איש, אם אחריך
היא תישאר תמיד שטופת פרחים וזכרונות.
היה היה צריף עץ אחד במרחבים,
גבעה אחת היתה שטופת-פרחים ורוח.
על צריף העץ, על הגבעה, על עשבים,
רועד צל אור של זיכרון וגעגוע.