איש אילם גבוה ודק

בעיר הקטנה היה היה איש

מילים: אהרון שבתאי לחן: אריה לבנון

בָּעִיר הַקְּטַנָּה הָיֹה הָיֹה אִישׁ
אִלֵּם גָּבוֹהַּ וְדַק
וְכוּלָּם הִכִּירוּהוּ
אַךְ שְׁמוֹ לֹא יָדְעוּ
כִּי תָּמִיד הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
כִּי תָּמִיד הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק

בָּעֶרֶב הָיָה הוּא עוֹבֵר בָּרְחוֹב
עוֹבֵר וּמַדְלִיק פָּנָסִים
וְהָיוּ רַק רוֹאִים אֶת כַּנְפֵי מְעִילוֹ
כִּי הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו בֵּין חֶבְלֵי הַכְּבָסִים
כָּךְ תָּמִיד הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק

וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מְנַעֵר צַמָּרוֹת
כְּשֶׁהָיָה מְטַיֵּל בַּגַּנִּים
יְלָדִים אָז הָיוּ מְאַסְּפִים הַפֵּרוֹת
וּפָנָיו אָז הָיוּ מְכּוּסֵי עֲנָנִים
כָּךְ תָּמִיד הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק

בְּחוֹרֵף הָיָה הוּא יוֹשֵׁב בַּפּוּנְדָּק
בְּיָדוֹ קַנְקַן יַיִן יָשָׁן
אֲבָל אָנוּ רָאִינוּ רַק קְצֵה מִקְטַרְתּוֹ
כִּי פָּנָיו אָז הָיוּ עֲטוּפוֹת בֶּעָשָׁן
הֵן תָּמִיד הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק

וּפַעַם פָּרְצָה מִלְחָמָה וְהָאִישׁ
אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק
יָצָא עִם כוּלָּם
אַךְ לֹא שָׁב עִם כוּלָּם
וְאוֹמְרִים כִּּי גּוּפוֹ בַּכַּדּוּר שָׁם נִסְדַּק
וְיוֹתֵר לֹא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק

אָבָל כְּבָר בָּעִיר מַדְלִיקִים פָּנָסִים
וְעוֹד יַיִן נִמְזַג בַּפּוּנְדָּק
וְקוֹטְפִים גַּם פֵּירוֹת
~
אַךְ יוֹתֵר לֹא רוֹאִים
מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב אִישׁ גָּבוֹהַּ וְדַק
כִּי יוֹתֵר לֹא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק
(יוֹתֵר לֹא הָלַךְ בָּרְחוֹב וְשָׁתַק
אִישׁ אִלֵּם וְגָבוֹהַּ וְדַק).